<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקע"ט</h1>
<h2>דף סה.</h2>
בשער מ"ב פוסק דהלכה כרב נחמן דטרשא שרי. וכן הייתי מורה ובא מדפסיק לקמן לית הלכתא כטרשי דפפונאי. והאי דפסיק כרב חמא ולא כרב נחמן משום דפשיט' דאדרב נחמן לא קאי (רב פפא) אלא רב חמא קאי אדרב פפא. ובדרב חמא גרסי' וודאי. וקשיא לי דרב נחמן דאגר נטר לי אדרב נחמן דטרשא שרי. והייתי מפרש אגר נטר לי בדקץ וטרשא בדלא קץ. ובדרב פפא לא גרסי' טרשא דידי ודאי אלא טרשא דידי שרי. ולא למעוטי דרב נחמן אתא דהא אפריקא שינוייא דחיקא הוא. אלא הכי קאמר טרשא דידי בדקץ נמי שרי. אי נמי שער קבוע דדמי נמי לקץ ואשינוייא קאי. אבל רב האיי גאון ז"ל בשער מ"ב פירש טרשא דרב נחמן כגון שלא פסק דמים אלא בשעת נתינת חפץ יתן לו דמים של אותה שעה ואינו מהני הלוקח בהקדמת מעות אלא (כ)שהוא בטוח שיהיה לו החפץ באותה שעה מותרין והואיל ואין בו (פתיחת) [פחיתת] מעות לפי אותה שעה ומוקי לה בין בנתינת חפץ בין בנתינת מעות. ולפי פי' רב האיי צריך לפרש משנתינו אם לגורן בי"ב מנה אסור דשוה בשוה הוא לגורן ואפי' הכי אסור הואיל וקץ ליה. ובזה לא נתיישרו דבריו בעיני דלא איסתכלא מתני' בהכי. ועוד דמתני' (במוכר) [בהקדמת] חפץ ואיהו מוקי טרשא בהקדמת מעות. אלא כך נראה בעיני דטרשא כגון חפץ שוה אלף בי"ב לגורן מותר כדמוקי לה בדלא קץ ליה. דרבית דרבנן אקילו ביה (א"ל) היכא דלא קץ ביה וליכא שער קבוע משום תקנת השוק ששניהם רוצין בהקפה. וזה הדין בהקדמת חפץ אע"פ שמוסיף על דמיו. אבל בקניית חפץ יש חילוק בין יש לו בין אין לו. אבל בזה הספר מצאתי [סמך] לדברי שפוסק כרב נחמן ועו' צריך לפרש מילתיה דרב נחמן בדברים שלא יצא השער ואין להן שער קבוע כגון דרב פפא אסור דדמי לקץ אלא משום טעמא שרי.
